כחול ועצוב – קיצור תולדות הבלוז

משהו שכתבתי תחת פלטפורמה אחרת לפני מספר שנים ותמיד רלוונטי.

מיימי סמית' – מקור וויקיפדיה

מוסיקת הבלוז נועצת את שורשיה הראשונים עוד באפריקה. המוסיקה השבטית סביב המדורה היתה הדרך לספר סיפורים. מאפריקה הובאו עבדים לאמריקה החל משלהי המאה החמש עשרה ואילך והביאו עימם את דרך הביטוי המוסיקלית שלהם.

ברבות השנים ובחלוף הדורות נוצר עירוב של דרך הביטוי המוסיקלית הזו עם המוסיקה האירופאית שאליה נחשפו ונוצר הבסיס למה שיקרא ברבות הימים הבלוז.

מאדי ווטרס – מקור וויקיפדיה

המילה בלוז (blues) מקבלת את המשמעות שלה מתוך זה שהיא מקושרת למלנכוליה, דכאון ועצב ומי שמקבל את הקרדיט על כך הוא הסופר האמריקאי וושינגטון אירווינג שטבע את המילה בתחילת המאה התשע עשרה. באותן שנים של תחילת המיזוג בין תרבות המוסיקה האפריקאית לזו האירופאית, עבדים בשדות הכותנה שרו שירים מלאי כמיהה לחופש, לסבל שאותו חוו. המקום שבו בעצם נולדה מוסיקה זו היא איזור הדלתא של המיסיסיפי. זו היתה הדרך היחידה שבה ניתן היה בעצם לתקשר ברמה רגשית עמוקה יותר בחיי היום יום ולהעביר ולהטמיע מסרים מכיוון שלימוד (קריאה וכתיבה) נאסר עליהם. תרומה גדולה להמשך התפתחות המוסיקה הזו באה ממה שקרוי היהDeath Row '"שורת המוות" אותן שורות אסירים הקשורים זה לזה בשרשרת ברזל על רגליהם ועובדים למעשה עד מוות. מאוחר יותר נודעו בשם Chain Gang “חבורת השרשרת, השירים ששרו חזרו על עצמם והפכו להיות מוכרים על ידי כל.

במשך הזמן נוספו כלי נגינה כמו בנג'ו ומפוחית ואףכינור כדי ליצור משהו ממוסד יותר, הבוסים הלבנים שחיפשו אמצעי שליטה יעילים יותר בעבדיהם השחורים החלו ליצור עבורם כנסיות ולהופכם לנוצרים מאמינים. זו היתה אכן דרך יעילה לשלוט בהם דווקא דרך הדת.

מתוך אותן כנסיות החלה לקבל המוסיקה תפנית מתוך המסרים החדשים שבאו מהדת, תקווה, אמונה ומישהו שישמע את צרותיהם. אט אט נולדה מוסיקת הגוספל (הבשורה) זו שתכשיר את הקרקע לבלוז של ימינו.

השירה בכנסיות היתה משותפת לגברים ונשים אבל עדיין שירי הסבל והדכאון היו דיסציפלינה גברית לחלוטין, רק מאוחר יותר בתחילת המאה העשרים החלו נשים לשיר את הבלוז המסורתי.

וויליאם הנדי (W.C. Handy)

בתום מלחמת האזרחים האמריקאית, החלה נהירה של שחורים מהדרום לצפון ואלה הביאו עימם בין היתר את התרבות המוסיקלית שלהם, מה שיצר את להקות הג'אז הגדולות והבלוז במשך הזמן.

מי שמוכר כאבי הבלוז, האיש שיצר את הקטע המוסיקלי הראשון שנחשב למוסיקת הבלוז של ימינו הוא נגן חצוצרה שחור בשם וויליאם הנדי (W.C. Handy) עם ממפיס בלוז וסנט לואיס בלוז שהיו הראשונים שהוקלטו בשנת 1912ו-1913. מי שהקליטה את שיר הבלוז הראשון בהיסטוריה היא הזמרת מיימי סמית' (Mamie Smith) בשנת 1920 עם השיר Crazy Blues. באותה התקופה הבלוז כפי שאנו מכירים כיום היה מוסיקת השוליים כאשר רוב הלהקות האינסטרומנטליות ניגנו את הג'אז הפופולארי של שנות העשרים במאה הקודמת.

את פריחת הבלוז באותו הזמן סימנו זמרים שהביאו את הבלוז מאיזור הדלתא בדרום לשיקגו ודטרויט בצפון מזרח. עליהם נמנו מאדי ווטרס (Muddy Waters) , ווילי דיקסון (Willie Dixon) ,, אלמור ג'יימס (Elmore James) ואחרים. עד אותו הזמן הבלוז לווה בכלים המוכרים ובעיקר בפסנתר שהיה מעין תזכורת לאורגן הכנסיה המוכר. ואז נכנסו לתמונת הבלוז אמנים ונגנים כמו בי בי קינג (B B King) וג'ון לי הוקר (John Lee Hooker) ונכנס הכלי שיסמן יותר מכל את עידן הבלוז כפי שהוא היום, הגיטרה.

הבלוז המשיך כך כארבעים שנה עד שהפך בתחילת שנות השישים לאחד הזרמים הפופולריים ביותר במוסיקה העולמית כשמוסיקאים ולהקות כמו האבנים המתגלגלות (Rolling Stones), ציפורי החצר (Yard Birds), פליטווד מאק (Fleetwood Mac ), סאבוי בראון (Savoy Brown)  ואחרים כמו אריק קלפטון וג'ון מאיאל שבאו דווקא מאנגליה והם אלה שנתנו את הדחיפה והלגיטימיות למוסיקה רבת ההבעה הזאת. ובאמריקה עשה זאת בכשרון רב ועם יכולת מדהימה לא אחר מאלביס פרסלי (Elvis Presley). הם שהחדירו את הבלוז אל הקהל הלבן.

אני יכול לחבר את הגרעין הזה דווקא למוסיקה היהודית גלותית שנובעת מאותם המקורות כמעט, ביטוי של געגוע, חוסר אונים ועצב גדול של עם נרדף. בינתיים עברנו הרבה עד שהגענו גם אנחנו לבלוז כנעני (מאיר אריאל / אהוד בנאי) עצוב כדבעי ומדבר בשפת הקודש.

למה אני אוהב את זה אם זה כל כך עצוב?
מאותה הסיבה שמיליוני ערבים מקשיבים שעות לאום כולת'ום ופריד אל אטרש. מאותה הסיבה שאנחנו מתים על מלודרמות סוחטות דמעות.
משהו בעצב מחבר אותי תמיד מתוך איזו הזדהות קמאית אל העצב הפרטי שלי, כשאני לומד לא לברוח ממנו אלא למצות כלל דמעה ודמעה, כל מיתר שפורט על הגעגוע שלי למה שהיה ולמה שנדמה לי שצריך להיות. לקפוץ לתוך הסיר שבו מתבשלות כל האהבות והאכזבות שלי, כל הפנטזיות שאין לי שום דרך או יכולת לבטא אותן ואני כנעני אמיתי.

משהו מייצג לשיר בלוז של אמצע המאה שקיבל ביצועים של אמנים כמו מאדי ווטרס (וידאו), האבנים המתגלגלות ועוד, הוא השיר המיתולוגי של סלים הרפו Slim Harpo שנקרא I'm A King Bee (אני מלך הדבורים). ועל מה הוא שר? הוא רוצה שמלכת הדבורים שלו תפתח את הדלת כי כל מה שמעניין אותו עכשיו זה לייצר איתה דבש ביחד.

בלוז בוויקיפדיה (עברית) | וויקיפדיה (אנגלית) | היסטוריה מקוצרת של הבלוז The blue highway

תגובות

קבלי הודעה על:
avatar
wpDiscuz