כמה שווה גיבור תרבות מת?

ב -23 ביולי ימלאו שנתיים למותה של איימי ויינהאוס בגיל עשרים ושבע לאחר קרב ארוך ומתועד היטב עם ההתמכרות לסמים ולאלכוהול.

למדלמה איימי עכשיו? מכיוון שהיא הפרסונה האחרונה שנצרבה בתודעה הציבורית שלנו.
זמרת הניאו סול והבלוז עם הקול החצוף והחושני, נמצאה ללא רוח חיים על ידי שומר הראש שלה בביתה בקמדן לונדון.
תוצאות הבדיקה הראו כי איימי מתה מהרעלת אלכוהול, ומה שהתחיל כקריירה מבריקה עם שישה פרסי גראמי ושני אלבומי להיט קורעים, הגיעה לסופה העצוב ובטרם עת.
אנחנו נורא אוהבים סלבריטיס שנלחמים מלחמה מתוקשרת בשדים שלהם. יש משהו מושך בדמות האמן המיוסר המשלם מחיר נוראי על כשרונו הנובע, משהו שגורם לנו להזדהות, הם מישהו שאולי היינו רוצים להיות, הם חיים את הפנטזיות שלנו.

המאבק של איימי ויינהאוס עם ההתמכרות היה כשמן בגלגלי תעשיית הטבלואידים הבריטית במשך שנים. כל כניסה ויציאה ממרכז גמילה לוותה בתמונות בזמן אמת. כל הופעה לוותה באינספור צלמים המחכים לתעד את המעידה הבאה. במצב חשיפה שכזה נמנעה ממנה למעשה כל אפשרות לייצב את חייה. עצוב לחשוב שעם כל כך הרבה תשומת לב תקשורתית, איימי ויינהאוס לא יכלה לקבל את העזרה שהיתה זקוקה לה כדי להישאר פיכחת. וכשכבר החליטה לבעוט את הסמים מחייה, היא החליפה התמכרות אחת באחרת ועברה לאלכוהול. דבר שהסתבר שהיה קטלני לגביה אף יותר מהסמים.

 

איימי ויינהאוז הצטרפה למועדון האקסקלוסיבי "מועדון ה-27" שבו חברים רבים וטובים כמו ג'ימי הנדריקס, ג'אניס ג'ופלין, ג'ים מוריסון ועוד רבים אחרים. בכל מקרה, יהיה זה חטא להתייחס למועדון זה בלבד. כמי שאיבד חברים רבים (קרובים פחות או יותר) למחלת ההתמכרות, אני יכול לראות את ההבדל בין גיבור תרבות מת לבין אלמוני  שהתמכרותו ומותו הם אבלם של מעט ממכריו.

לא אכפת לי למות בהתרסקות מטוס, זו תהיה דרך טובה ללכת.
אינני רוצה למות בשנתי, מזקנה או ממנת יתר. אני רוצה לחוש את המוות, להריח אותו, לטעום אותו.
זה הולך לקרות רק פעם אחת, לא הייתי רוצה להחמיץ את זה.

ג'ים מוריסון

כשג'ימי הנדרקיס ביקש שנסלח לו בעת שהוא מנשק את השמיים, אני הייתי כל כך למטה והוא היה כל כך למעלה. לג'ים מוריסון היה חשוב למצוא דרך לצד  האחר ולא היה מישהו שימצא לו את הדרך חזרה. וכשהדוקטור הטוב טימותי לירי סיפר לנו שאנחנו חייבים לפרוץ את גבול התודעה, אני פרצתי גבולות ועוד איך פרצתי.

כשחבר קרוב שלי נטל את חייו בידיו, הוא היה לבד בדיוק כמו ויינהאוז, ג'ופלין והנדריקס. ההבדל היחיד הוא שלא הותיר אחריו כל מורשת, התיעוד היחיד שלו הוא כמה תמונות שמעלות געגוע בקרב חבריו המעטים ובני משפחתו. בשעת המצוקה הגדולה בחייו הוא לא מצא גיבור חי וקיים ללכת איתו יד ביד לכיוון של החלמה.

הבוקר, בפיצוציה השכונתית, חיכיתי לתורי בסבלנות בעוד המוכר מעמיס לשקית פלסטיק שני בקבוקי וודקה ו-15 פחיות רד בול, עבור חמישה חבר'ה צעירים בדרכם אל חוף הים.
אפשר רק לקוות שלא נקרא על פלוני אלמוני שנזקק לטיפול רפואי עקב הרעלת אלכוהול. אני בטוח שכל אחד מהם הוא עולם שלם עבור משפחתו וחבריו.

משפחתה של איימי ויינהאוז מנסה להפוך את יום מותה לציון דרך של תקווה ושינוי ויצרה קרן על שמה זמן קצר לאחר שהלכה לעולמה. מטרת הקרן היא לעזור למכורים שעדיין נאבקים בזוועות ההתמכרות. אביה של איימי פרסם ספר "איימי הבת שלי" שכל ההכנסות ממכירתו הולכים לאותה קרן.

יהיה זה מיותר לעסוק כאן ב"ספירת גופות" כי הם רבים מספור אבל כן נוכל להשתמש בדמותם של גיבורי התרבות הללו, חיים או מתים. הם אלה שיגרמו למישהו (אולי) לחשוב שוב על המועדון שהוא לא באמת רוצה להצטרף אליו. נעלה על נס את כישרונם ויצירתם אבל לא נקבל את התנהגותם ודרך חייהם.

גילינו שיש דרך לחיות חיים יצירתיים ומלאים ללא שימוש בסמים ואלכוהול.

תגובות

קבלי הודעה על:
avatar
סדר לפי:   החדש יותר | הישן יותר