משהו על דימוי עצמי

מחשבות על הדימוי העצמי והיכולת לבחור או לשלוט בהרגשה.

כל אדם באשר הוא, עובר במהלך חייו אירועים והתנסויות שונות.  כתינוק בחיתוליו ובעת בגרותו הוא שואב מסביבתו המיידית את כל המידע הדרוש לו, בין אם לצורך סיפוק צרכיו המיידיים או בהפנמת חינוך לחיים בחברת בני אדם והנורמות החברתיות אליהן הוא כפוף.

בתחילת חיינו ההשפעה המיידית עלינו מגיעה מהורינו שהם הסביבה הקרובה והמיידית שלנו. הם הסמכות הבלעדית והמודל לחיקוי שלנו. לפעמים הורים עושים טעויות ולא מתוך כוונת זדון או רוע לב חלילה אלא מתוך עייפות וחוסר היכולת להיות במצב של מודעות עקבית יום יום ושעה שעה.  כמה פעמים שומע ילד מהוריו משפטים כמו, "אתה גורם לי כאב ראש" או המסר השכיח "אתה לא ילד טוב" וכו' – באמת קשה לספור,  אנחנו כילדים שומעים ומפנימים את המסר וכך נוטלים על עצמנו מעמסה כבדה של רגשי אשם על לא עוול.

עד כאן העובדות שוות אצל כל בני האדם ומכאן ההתייחסות אל המכור.

אחד הדברים הקשים הכרוכים בשינוי חייו של המכור הוא ההודאה בהתמכרות ובחוסר השליטה עליה ובהמשך לעניין הזה גם את ההבנה וההכרה בעובדה שהדימוי העצמי שלו דפוק מן היסוד.  רוב המכורים חיים בהרגשה תת מודעת של "לא מגיע לי שיהיה לי טוב".  כדי לבטל את הענישה העצמית צריך לקחת שליטה על הרגשות וזה אומר להפנים היטב את העובדה שהרגשה היא עניין לבחירה.  בן אדם יכול לבחור מה ואיך להרגיש בכל רגע נתון לא תכעס אם תחליט שאתה לא כועס, לא תשמח אם תחליט שאתה לא שמח וכן הלאה. נשמע מופרך? לא ולא. הכל מתחיל עם הדימוי העצמי.  אם בחדר מלא אנשים יקרא מישהו לפתע "הי אידיוט". האדם אשר יסתובב לראות מי הוא זה הקורא, צריך לשאול את עצמו: האם נעניתי לקריאה סתם מסקרנות? או שמא חשבתי שמישהו פונה אלי. סביר להניח שזה אשר הסתובב אל הקורא "סובל" מדימוי עצמי נמוך הרי אם אין לנו בעיה של דימוי עצמי אין כל סיבה שנחשוב שמישהו רוצה להעליב אותנו.

כמה דוגמאות לתחושת ה"לא מגיע לי" שמקורה בדימוי העצמי הדפוק:
אתה דוחה מחמאות המכוונות כלפיך מכיוון שזה מביך אותך ואינך יודע כיצד לקבל את המחמאה והתגובה המיידית    היא: "נו זה במקרה" או "היה לי מזל". העיקר שלא לחוש ראוי ולקבל את הקרדיט ולא לקבל את העובדה שיש לך כשרון ויכולת.

התנצלות על מראה טוב כאשר מישהו מחמיא לך, או הסבר מתנצל על כך שעזרת למישהו.  כמה פעמים העברת את האשראי למישהו אחר? "מזל שהוא היה איתי כי בלעדיו לא הייתי מצליח" או "היא עשתה את כל העבודה ואני עמדתי מן הצד".

דוגמאות התנהגות אלה מראות כי עדיף לך להשאר בצל ולחיות עם הדימוי הדפוק שלך ובלבד שלא תאלץ להתמודד עם העובדה שיש לך את הכשרון והיכולת, שיש לך את המראה ויש בך הרבה רצון טוב ואתה יכול לתרום לחברה ולתת לזולת הרבה מעצמך.  אז נכון שנורמטיבי לא תהיה יותר לעולם אבל יש לזה גם צד חיובי ומיד נגיע אליו.

המסקנה הברורה מכל זה היא: חובה עלינו לקבל את עצמנו בדיוק כפי שאנו, לא פחות ולא יותר ומבלי להתלונן ואיננו חייבים התנצלות לאף אחד על מי שהננו. לאהוב את עצמך פירושו לקבל את עצמך כבן אדם בעל ערך, אבל לשם כך עליך לבחור באפשרות זו כפי שבמשך שנים רבות קודם לכן בחרת שלא לעשות כן והבחירה שלך הייתה להסתגר בתוך הדימוי העצמי הנמוך שלך וזה חביבי משול ליציאת מצרים.
היציאה מחושך לאור והיכולת לקבל את עצמנו תובעת מאיתנו כנקודת פתיחה להפסיק להתלונן. מי שמתפקד כראוי
לעולם לא יתלונן על מזג אויר קר מדי או חם מדי או על קרח קר מדי.  (למהדרין שבמתלוננים) וכו.
ביכולת לקבל את עצמנו טמון כל הכוח שלנו.

קבלת הבלתי נמנע ואת כל מה שברור מאליו ולא ניתן לשינוי והיכולת לשנות את מה שניתן לשנות, נובעת מתוך כח פנימי עמוק בכשרון וביכולת העצמית.  אם נזכור זאת, לא יהיה לנו על מה להתלונן והדרך אל האושר תפתח לפנינו מאליה ולעולם לא לשכוח כי התלונה היא המפלט של אלה הסובלים מחוסר בטחון ביכולתם ומדימוי עצמי דפוק. עד עכשיו הכרנו את מגרש המשחקים הזה ועכשיו הזמן לעבור אל המגרש שממול.  אנו מחליטים כי מעתה אנו מעבירים את השליטה על חיינו לידינו והיום לא נמסור אותה שוב לידי אף גורם אחר.  לקיחת השליטה מוצאת ביטוי ביכולתנו לבחור מתי לכעוס, מתי לשמוח, מתי לאהוב ומתי לסלוח. הרשימה ארוכה כמו הדרך.  יש לנו הזכות המלאה לקבל בחזרה את מקומנו בחברת בני האדם, יש לנו הזכות להעניק לעולם את היכולות שלנו ולתרום את תרומתנו כי יש לנו את הידע, היכולת והרגישות לחיים.

אנו שהגחנו מתוך החשיכה רואים היטב את השטח המואר כי למדנו לראות בתוך אפילת גיהנום ודבר זה לעולם יעמוד לזכותנו.

תגובות

avatar
  Subscribe  
קבלי הודעה על: